תולדות חייו של רבי נתן מברסלב זיע"א
לידתו
בחמישה עשר בשבט שנת תק"מ ירדה לעולם נשמה חדשה, נקיה מכל רבב, שנשלחה לעולמינו בדורות שטרם ביאת המשיח, לעבור לפני המחנה, ולהאיר את אורו של רבינו הקדוש – רבי נחמן מברסלב זיע"א – רבי נתן מברסלב נולד, להוריו רבי נפתלי הירץ ומרת חיה לָאנֶע בעיר נמירוב.
"מה פירוש נפטר?"
כילד, ישב רבי נתן בבית הכנסת על ברכי זקנו, רבי יצחק דנציג, בשורת המכובדים שבבית הכנסת, שם ישבו זקני הקהילה, שחיבבוהו והשתעשעו עמו. פעם אחת הלך לעולמו אחד הזקנים. הילד, שלא ראה יותר את אותו זקן, שאל את סבו מדוע הוא נעדר. "הוא נפטר", ענה לו זקנו.
"מה פירוש נפטר?" שאל נתן בתמימות, "נפטר, פירוש: נפטר…" השיב הסב.
"האם זוהי תכלית החיים בעולם?!"
אולם הילד לא הסתפק בתשובה זו. עליו לדעת בדיוק מה קרה לאותו זקן, מה עשו לו? והוא שואל את סבו, שמשיב "קברו אותו בקבר וכיסו אותו בעפר".
מאותו יום, לא חדל הילד להרהר במוזרות הזו. האם זוהי תכלית החיים בעולם? שיקברוך ויכסוך בעפר?
תמימות ופשיטות
הילד גדל, וכל מעשיו ותהלוכות חייו היו בתמימות ופשיטות, לקיים את התכלית האמיתית שלשמה הגיע לזה העולם. כך למשל כאשר בחן המלמד את הנערים, לעמוד על מידת בקיאותם, לא ביקש להראות את בקיאותו, אלא השיב על שנשאל בפשיטות.
נישואיו
כאשר בגר, הלך רבי נתן בדרך הלמדנים. הוא הגה בתורה יומם ולילה, עד שדבק בו הכינוי "העילוי מנמירוב". ובהיותו בן שתים-עשרה שנה, לקחו רבי דוד צבי "הגדול" אוירבך לחתן לביתו.
החתונה עצמה התקיימה בשבת נחמו של שנת תקנ"ג, ומאז היה רבי נתן סמוך על שולחן חותנו, רבי דוד צבי, עד תחילת שנת תקנ"ו.
"רבי דוד צבי הגדול"
רבי דוד צבי אוירבך, חמיו של רבי נתן, היה אחד מגודלי רבני דורו. הוא כיהן כרב בכמה ערים גדולות: מאהליב (גיום: מוגילב\מוהילב), קרמניץ, שריגרד וכל העיירות שבמחוזות הנ"ל. שמו נישא בהערצה בעולם היהודי, כפי שמראה כינויו, "הגדול", ושמו היה ידוע ומפורסם משך שנים ארוכות לאחר מכן, עד שעלה הכורת הנאצי על גולת אירופה.
אביו וחמיו – מתנגדים לחסידות
הן אביו של רבי נתן והן חמיו, היו מתנגדים לעדת החסידים. הם התאמצו למנוע את ההשפעה החסידית במקומם, ולפחות לחסן את בני ביתם מ"השפעה מזיקה" זו.
רבי נתן, שהיה בן שלש-עשרה, הגביר את לימודו בבית חמיו, שקד על דלתי התורה, וגרם נחת רוח מרובה לחמיו הגאון, שהציע לו לכהן ברבנות, מתוך תקווה שלאחר פטירתו, יירש חתנו את מקומו.
כאמור, כשנתיים היה רבי נתן סמוך על שולחן חמיו, שם ספג תורה ועבודת ה' – יחד עם התנגדות לחסידות – ולאחריהן שב עם זוגתו לבית אביו בנמירוב.
"עבודה אמיתית ראיתי אצל חמי!"
בנמירוב, אליה שב רבי נתן, היו כבר כאלה שטעמו את טעם ואור החסידות. בשיחותיהם בבית המדרש, פרצו וויכוחים לא מעטים בין אותם אברכים לבין האברכים המתנגדים לחסידות, שרבי נתן היה מהבולטים שבהם. הם סיפרו לרבי נתן אותות ומופתים מרבותיהם ואת עבודת ה' העצומה שלהם, אולם רבי נתן ביטל את מעשיותיהם במחי יד: "עבודה? עבודה אמיתית ראיתי אצל חמי, שארבעים שנה לא ישן על מיטה, ויומם ולילה הגה בתורת ה'. וכי אתם יודעים עבודה מהי…".
רבי נתן מגלה את אור החסידות
והויכוחים נמשכו ונמשכו, עד שפנו לענין השמחה והחיות בעבודת ה'. אלא שכאן היתה ידם של החסידים על העליונה… ליבו של האברך הלמדן הגדול, רבי נתן, ספוג היה בכאב משום כך בדיוק. חש היה שחסר הוא את החיות, את השמחה בעבודת ה'.
ומשכך, לא ארכו הימים והחלו הדברים להכנס לליבו. ותוך זמן קצר התקרב רבי נתן לתנועת החסידות.
בצל אדמו"רי דורו
בין הצדיקים שאליהם נסע רבי נתן בחפשו אחר דרך בעבודת ה', היו גדולי אותו דור. הוא נסע אל הרב הקדוש רבי זושא מאניפולי, אצלו החל להבין מהי אותה "התחדשות" עליה מדברים החסידים, בראותו את עבודתו העצומה של רבי זושא; הוא הסתופף בצילו של פאר הדור, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שקיבלו בזרועות פתוחות וכינהו "נת'לה שלי", אצלו ראה רבי נתן מסירות נפש מוחלטת, מלווה בחיות שאין כמותה, בכל מצווה ומצווה. אצל הרב מברדיטשוב שם החל רבי נתן לגלות את כישורי כתיבתו: הוא רשם חלק מתורות הרב מברדיטשוב, שברבות הימים נספחו לספרו הנודע – "קדושת לוי".
הוא הסתופף גם בצילם של רבי ברוך ממז'בוז' ושל רבי גדליה מליניץ, של רבי אברהם חיים מחמלניק ושל רבי שלום מפראביטש (בנו של רבי אברהם המלאך) ועוד צדיקים רבים אחרים, שקיבלוהו בחיבה מיוחדת במינה. אצל כולם שהה, מקבל מדרכו המיוחדת של כל אחד מהם, אולם עדיין חש שלא בא אל סיפוקו. את מסילתו שלו, שתעלהו בית-אל, עדיין לא מצא…
לב שבור…
ליבו של רבי נתן שבור ורצוץ. הוא אינו מוצא מזור לנפשו. כולו כחרס הנשבר: מתי יזכה הוא לעבודה כזו, לשמחה של מצוה כזו, לחיות חדשה בכל רגע ורגע כפי שראה אצל רבותיו…
"החזק – ועלה"
מוצאי שבת גורלי…
ואז, במוצאי שבת אחד, ישב בבית המדרש יחד עם כמה מתלמידי הרב מברדיטשוב בסעודת מלווה מלכה, הם עסקו בדברים שברומו של עולם, ב"ביטול היש", בשאלה כיצד עוקרים את הגאווה בשרשה, עד הפירור האחרון…
בתוך כך, נגמר הכיבוד שעל השולחן ורבי נתן יצא לכיוון בית האופה, להביא מעט כיבוד להשיב נפש ולקרב הלבבות.
בכי מר בבית הכנסת
בדרכו, וליבו מר עליו. מכאוביו הרוחניים מציפים את ליבו, עולים, ממלאים את כל גדותיו. מרוב צערו, שכח רבי נתן לשם מה יצא. הוא נכנס לבית כנסת סמוך, והתחיל לומר תהלים בבכי עצום. לאחר פרק אחד, אפסו כוחותיו. הוא משתטח על הרצפה. אינו יכול להרגע. הוא חש כי הדרך בה הוא הולך היא בחינת לעמוד ללא להתקדם, הוא אינו יכול כך. חייו אינם חיים! הוא בוכה, ושמים בוכים יחד איתו…
הוא שופך את ליבו לפני הבורא: אצל צדיקי דורו היה, שם נתגלו לפניו עולמות ומלואם, ומתי יזכה הוא עצמו לבוא לכך?!
והוא ממשיך לומר פרקי תהלים, והוא נופל לארץ, בוכה ומתפלל עד שנפלה עליו שינה.
סולם מוצב ארצה…
ובשנתו הוא חולם שהוא רואה סולם מוצב ארצה, והוא מנסה לעלות בו, ונופל; מנסה שוב – ונופל שוב. הוא מתאמץ שוב ושוב, מצליח לעלות גבוה יותר – אבל תמיד נופל, שוב ושוב, וכל פעם הנפילה כואבת יותר ויותר.
במאמצים עצומים הוא מצליח לקום שוב, עולה ועולה, מגיע כמעט לקצה הסולם – ונופל לתהום.
כל גופו כואב כבר, ואין בו אפילו הכוח לזוז…
"אברך, טפס – והחזק!"
והנה, לפתע צץ לפניו אברך ופניו כפני מלאך אלקים והוא אומר לו: "אברך! טפס שוב, אולם החזק היטב!"
רבי נתן ניעור משנתו, ופניו של אותו אברך חקוקים בליבו.
הוא נזכר לפתע לשם מה יצא, והוא רץ אל האופה, קונה מיני מזונות ושב אל החבורה שעדיין ממתינה לו… הוא מתרץ את איחורו הגדול בתירוץ כלשהו וממשיך לשבת איתם בהתוועדותם.
לאחר תקופת זמן לא קצרה אצל הצדיק מברדיטשוב, כאשר חש מלא וגדוש בתורת החסידות, שב רבי נתן לבית אביו, בשנת תקס"א.
בברסלב בוערת אש!
בנתיים, בשנת תקס"ב, נכנס רבינו, רבי נחמן מברסלב, לגור בברסלב, הסמוכה מאוד לנמירובשבה התגורר באותו זמן רבי נתן.
רבי נתן וחבירו רבי נפתלי, שומעים מחבירם, ר' ליפא, על רבי חדש שהשתקע בעיירה הסמוכה. הוא מספר להם כי הרבי הזה אינו מדבר כלל מגשמיות, כי אם מרוחניות בלבד, ושניהם חושבים בליבם "הרי בדיוק זה מה שאנחנו מחפשים!" ומחליטים מיד לנסוע אליו.
המאור הגדול והמאור הקטן…
ביום ראשון של סליחות, יצאו רבי נתן ורבי נפתלי בדרכם לרבינו כשאליהם הצטרף חבר נוסף, בשם ר' לייבוש.
המאור הגדול והמאור הקטן עומדים טרם פגישתם הראשונה, שעומדת לשנות את העולם לנצח…
הם נכנסים לרבינו, נותנים לו יד לשלום, ורבינו פותח פיו ואומר "מזה זמן רב אנו מכירים, אלא שעד עתה לא נפגשנו…"
רבי נתן, שרואה את פניו של רבי נחמן, מזהה בו מיד את פניו של אותו אברך שיעצו בחלום איך לעלות ולטפס בסולם!
"איני בודד יותר!"
שמחתו של רבינו, על התקרבותו של רבי נתן היתה גדולה: "מעתה", הוא אומר, "איני בודד יותר"…
"על ידו לא תאבד מילה משיחותי"
רבי נחמן אמר גם: "מודה אני לה' יתברך, שהזמין לי אברך אחד שמקוה אני שעל ידו לא תאבד אף מילה משיחותי".
כיהושע אצל משה…
רבי נחמן ראה ברבי נתן את האדם הנאמן שלא יעשה מאומה על דעת עצמו; שילמד את תורות ודרכי רבו כמות שהם בדיוק מוחלט, בלא שינוי כלשהו, ולו הקל שבקלים; את התלמיד המובהק, כפי שהיה יהושע אצל משה רבינו.
ואכן, בתחילת התקרבותו אמר רבינו את התורה "קרא אל יהושע", שם מובא אודות משה, יהושע ואוהל מועד, וסיים רבינו כי בכל מקום שמזדמנים אליו הרב ותלמידו, קיימת שם בחינת משה ויהושע ואוהל מועד. הרמז היה ברור: כוונת רבינו היא לתלמידו, רבי נתן.
כך החל גילוי הדעת הגדול של רבינו: ממשיך דרכי, תלמידי הגדול והמוסמך היחיד לפרש את דברי ולהעבירם, הוא רבי נתן. הוא ולא אחר.
"דרך חדשה שהיא ישנה"
ורבינו אומר להם: "כבר אוליך אתכם בדרך חדשה, שכבר הלכו בה אבותינו – ואף על פי כן היא דרך חדשה".
"הבער את האש בליבי!"
הם עשו אצל רבי נחמן את השבת, ובליל שבת השתתפו בשולחנו של רבינו. וכאשר שמעו את רבי נחמן שר "אזמר בשבחין", "סִפֵּר רַבִּי נַפְתָּלִי, שֶׁבְּשַׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁשָּׁהָה אֵצֶל רַבֵּינוּ וְשָׁמַע מִמֶּנּוּ אֶת הַנִּגּוּן שֶׁל 'אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין', הִתְלַהֵב בִּדְבֵקוּת נוֹרָאָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁקָּשַׁר רֹאשׁוֹ בְּמִטְפַּחַת, כִּי חָשַׁשׁ שֶׁמֵּרֹב הַהִתְלַהֲבוּת שֶׁיָּקְדָה בּוֹ יִפָּגַע מוֹחוֹ חַס וְשָׁלוֹם" (שיש"ק ב י"ט)
ונפשו של רבי נתן יוצאת מרוב כמיהה. אצל רבי נחמן הוא גילה את אש הקודש ואינו חסר אלא להציתה בליבו הוא. הוא אינו מצליח לישון. הוא יוצא אל היערות הסמוכים לברסלב, ושם, על גדות נהר בוג, הוא זועק לבוראו בלב עולה על גדותיו: "רבונו של עולם! בברסלב בוערת אש! הבער נא אש זו בליבי!"
רבי נתן ורבי נפתלי שבו לביתם, ולקראת ראש השנה שבו לברסלב, לעשות את ימי ראש השנה במחיצת רבינו.
מאז והלאה, החל רבינו להכשיר את רבי נתן לתפקידו הגדול, להעביר את מסורתו ודרכו הלאה, אל הדורות הבאים.
קשור אותי היטב
רוגזה של מחלוקת
ואולם, היצר הרע לא נח. לא היה בכוונתו לתת לשני המאורות לישב בשלווה, ומיד קפץ על רבי נתן רוגזה של מחלוקת.
רבי נתן שב לביתו והחל לעבוד את ה' בהתחדשות חדשה ובמסירות נפש שלא הייתה קודם, מתוך התרחקות מחיי העולם הזה. ומשכך, קפץ עליו רוגזה של רעייתו, ורוגזו של אביו, שלא הבין מה אירע לבנו, וריחקו מביתו.
משכך, נסע רבי נתן לבית סבו, רבי יצחק דנציג, שם שהה. רעייתו כבר רצתה לדרוש ממנו גט, ואף קיבלה לכך חיזוק מאביו, שהסכים אף הוא לגירושין. אולם משהגיע לשם חמיו, רבי דוד צבי, וביתו, אשת רבי נתן, פרשה לפניו את שאלתה, שאל אותה רבי דוד צבי: "האם הוא לומד לפחות?", "ודאי!", ענתה לו ביתו, "הוא לומד עוד יותר משלמה קודם לכן!".
"כיון שכך", אמר לי רבי דוד צבי, "אני אומר לך שלא תבקשי גט בשום פנים!" על שאלתה "ומהיכן אתפרנס", ענה רבי דוד צבי "מבעל כזה את רוצה פרנסה? באפך תחרשי את האדמה להאכילו!" אולם המחלוקת לא שקטה, ועדיין נאלץ רבי נתן להתמודד עם קשיים עצומים על כל נסיעה ונסיעה שלו לרבינו – ועל עצם התקרבותו אליו.
"תפסתי אותך בשק…"
רבי נתן סיפר לרבינו על קשיי המחלוקת, ענה לו רבינו "תפסתי אותך בשקי…", השיב לו רבי נתן "כן, אולם קשור אותי היטב, שלא אוכל לצאת…"
השלום שב לשכון…
במשך השנים שקטה המחלוקת מבית, אביו ורעייתו הבינו והכירו את גדולתו, והבינו כי אכן כל כוונתו לשם שמים, וכי אכן אחוז הוא ודבוק בבורא עולם, ואינו מסוגל לבטל את זמנו בעסקים ומסחר.
וכך, בסופו של דבר, הכסף שנותר לרבי נתן הושקע באחד מעסקיו של אביו, ומההכנסות התפרנס רבי נתן משך שנים (עד שהעסק של אביו פשט רגל בשנת תקע"ח).
"והוא הרבה לעוררו ולהחיותו"
וְלִבּוֹ הָיָה בּוֹעֵר מְאד לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכָל תְּפִלָּתוֹ וְלִמּוּדוֹ הָיָה בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל מְאד אֲשֶׁר אֵין לְשַׁעֵר וּבְכָל עֵת וָעֵת שֶׁהָיָה צַר לוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, הָיָה נוֹסֵעַ לַאַדְמוֹ"ר זַ"ל, וְהוּא הִרְבָּה מְאד בִּדְבָרָיו הַנְּעִימִים לְעוֹרְרוֹ וּלְהַחֲיוֹתוֹ וּלְחַזְּקוֹ בְּכָל מִינֵי חִזּוּק (כוכבי אור ו)
הסתלקות רבינו: "פי שניים"
השנים חלפו, ורבי נתן ממשיך לעלות במדרגות העבודה בצילו והדרכתו של רבינו, כותב את תורותיו, ועומד לימינו בכל עת. אז החל רבי נתן לכתוב את חיבורו הענק "ליקוטי הלכות", בעקבות ציווי רבינו. הוא עסק גם בתיקון והכנת ספרו של רבינו – ליקוטי מוהר"ן חלק א – לדפוס (הספר הודפס בשנת תקס"ח).
אומן…
בשנת תקס"ט, לאחר השריפה הגדולה בברסלב, עקר רבינו מברסלב, וקבע את מגוריו באומן, שם הוא עתיד להסתלק מן העולם בחול המועד סוכות תקע"א. בנסיעתו מברסלב לאומן, ליווה אותו רבי נתן, שם שמע ממנו את התורה "לכו חזו" (מודפסת בתחילת ליקוטי מוהר"ן).
בראש השנה תקע"א, האחרון לימי חיי רבי נחמן, קיבל רבי נתן מרבינו את גודל החובה להיות אצלו בראש השנה, בין בחייו ובין לאחר פטירתו, ו"שאין דבר גדול מזה".
בימיו האחרונים של רבינו, לא זז ממנו רבי נתן לרגע. הוא עמד לידו בכל עת, זכה לשמשו ולקבל ממנו – בפירוש וברמיזה – רבות.
הסתלקות רבינו…
בח"י תשרי תקע"א, יום שלישי של חול המועד סוכות, נפטר רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב ונסתלק לבית עולמו. הוא נקבר יום לאחר מכן, בכבוד גדול, בבית החיים העתיק של העיר אומן, במקום בו ביקש להקבר, "כי שם המקום המוכן לו מששת ימי בראשית לעסוק שם בתיקון העולם לדורות".
ובעת שהוליכוהו לקבורה, אחז רבי נתן ביד רבינו, ובליבו ובמוחו התנוצצו הארות עצומות. אז, כך מקובל אצל חסידי ברסלב, קיבל רבי נתן את הארת "פי שניים" של רבינו, להאירה בעולם.
רבינו הקדוש נסתלק לבית עולמו. החל תפקידו של רבי נתן.
"כיתום באין אב"
"ואחר כך באתי לביתי בלב נשבר ונדכה, כיתום באין אב, כתועה ואין לבקש." כותב רבי נתן, ומספר כי הקדוש ברוך סיבב שמיד כאשר בא לביתו, היה עליו לנהוג שבעת ימי אבלות, שכן אחיו הקטן ממנו נפטר. ימי האבל האלה היו עבור רבי נתן גם לימי אבל על רבו הגדול שנסתלק לבית עולמו.
מתוך חשיכה – אורה
בשנה הראשונה לאחר פטירת רבינו, נראה היה לרבי נתן כי אין הזמן כשר לקרב אנשים לאורו של רבי נחמן, ומשכך, הוא עסק בהתחזקותו העצמית. בנמירוב עצמה מעטים היו תלמידי רבינו, בעוד רוב יהודי העיר לא הלכו בדרכו, ו"לא עלתה על דעתי", כותב רבי נתן, "לבקש לי מקום שאוכל לדבר שם מרבינו זכרונו לברכה…"
אולם, דעתו הייתה חזקה להדפיס את חלקו השני של "ליקוטי מוהר"ן", ובשביל זה, היה חייב רבי נתן להסתובב בריכוזי אנ"ש, לאסוף כסף להדפסה, ושם החל האור להתפשט שנית.
המעבר לברסלב
תקופה קצרה לאחר מכן עבר רבי נתן להתגורר בברסלב, שם גר כל ימיו, ומשם האיר פני המזרח את העולם כולו באורו הנפלא של רבינו, להחיות עם רב.
הדלקת הנר תמיד
כמה חודשים לאחר פטירת רבינו הקדוש, ביום י"ח שבט תקע"א, יסד רבי נתן את הדלקת הנר תמיד על ציון רבינו הקדוש, כפי שהוא מספר:
גַּם אָז בְּיוֹם חֲמִישִׁי ח"י שְׁבָט הַנַּ"ל (תקע"א, כמה חודשים לאחר הסתלקות רבינו הקדוש) הָיָה הַתְחָלַת הַיְסוֹד שֶׁל הַהַדְלָקָה, לְהַדְלִיק שֶׁמֶן זַיִת עַל קִבְרוֹ נֵר תָּמִיד לא יִכְבֶּה כַּאֲשֶׁר אָנוּ נוֹהֲגִין מֵאָז וְעַד הֵנָּה (ימי מוהרנ"ת א-ע"ד).
רבי נתן יחס חשיבות עצומה לנר התמיד שעל הציון. כך למשל הוא כותב באחד ממכתביו "וְלַה' הַתִּקְוָה שֶׁהוּא צְמִיחַת קֶרֶן יְשׁוּעָה שֶׁלֹּא תִכְבֶּה נֵרוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה נִמְתָּקִים כָּל הַדִּינִים מֵעֲלֵיכֶם וּמֵעָלֵינוּ. כִּי הַהַדְלָקָה הַקְּדוֹשָׁה עַל צִיּוּן הַקָּדוֹשׁ שֶׁלּוֹ הוּא הַמְתָּקָה נִפְלָאָה מְאֹד."
ומאז ועד היום (מלבד בחלק משנות השלטון הקומוניסטי, דולק נר-תמיד על ציון רבינו הקדוש בכל שעות היממה, בכל ימות השנה.
"הראש השנה שלי"
ראש השנה של שנת תקע"ב, היה ראש השנה הראשון לאחר פטירת רבינו. ואם בראש השנה האחרון לימי חיי רבינו התקבצו אצלו, על פי המקובל, כשש מאות תלמידים, הפעם התקבצו ובאו שישים תלמידים בלבד.
אולם, עבור רבי נתן היתה בכך שמחה עצומה: הנה, מונח היסוד לקיום בקשת רבינו אף לאחר פטירתו!
נכנסים אל הלב
לאחר ראש השנה, מששב רבי נתן לביתו, הוא החל לדבר ביראת שמים ועבודת ה' עם האברכים הצעירים שבנמירוב. בתחילה, כותב רבי נתן, "לא ראיתי פעולה רוב השנה. אך באמצע הקיץ התעורר אחד שהיה רוב דברי בשנה הזאת עמו ביותר … והתחיל להתמיד בלימודו בהתמדה גדולה ונפלאה … ובתוך כך נשתנה לטובה גם בשאר דברים".
וכך, אט אט, החל רבי נתן לפעול בעולם, מחזיק באומנותו הגדולה "להשקות אילנות" ולהחיות נפשות בדיבורי אמונה כרצון רבינו. אומנות שמאז והלאה ליוותה אותו כל חייו במסירות נפש עליונה, עד רגעיו האחרונים, בהם כתב את ההלכה "משקים בית השלחים במועד", כמו סמליות יש בדבר: להשקות את הצמאים, להחיותם ולעוררם לתורת ה' ועבודתו.
מקורבים חדשים החלו להתקרב לרבי נתן, ודרכו – לרבינו הקדוש, הוא חידש את בית המדרש של אנ"ש בעיר ברסלב ובשנת תקע"ד רכש בית, שם החל לפכות המעיין הטהור, להשקות ממימיו, השאובים ממי הנחל נובע, את העולם כולו.
ליקוטי תפילות ותחילת ההדפסה
בשנת תקע"ה החל רבי נתן לרשום את תפילותיו באופן מסודר. אנ"ש שהתלהבו מהתפילות מאוד, העתיקום לעצמם.
בשנה שלאחר מכן, החל רבי נתן לעסוק בהדפסת הספר הקדוש "סיפורי מעשיות", ועל הדפסה זו אמר "לשבח גדול יהיה לי שיאמרו בהלווייתי 'כאן מוליכים את זה שהדפיס את סיפורי מעשיות'"…
הקמת הדפוס וההדפסה
בשנת תקע"ט החל רבי נתן לפעול להקמת הדפוס בביתו, הוא קיבץ לשם כך כסף, רכש מכבש דפוס ואותיות, אולם בנתיים לא הצליח לקבל רשיון להפעלת הדפוס ממושל המחוז. כך חלפה שנת תקע"ט, ואיתה תק"פ, צרות ומניעות רבות עברו על רבי נתן בענין הדפוס, ומאום לא התקדם.
ט"ו בשבט תקפ"א: חנוכת הדפוס
לאחר ראש השנה תקפ"א החליט רבי נתן לעסוק בענין בכל מחיר. בט"ו בשבט תקפ"א נחנך הדפוס במרתף ביתו של רבי נתן, ובאותה שנה הדפיס רבי נתן את ליקוטי מוהר"ן קמא ותניינא ("מהדורת תקפ"א", היא מהדורת ליקוטי מוהר"ן שלפיה נדפסים ספרי ליקוטי מוהר"ן מאז ועד היום), ספר המידות, שמות הצדיקים ותיקון הכללי.
ארץ ישראל
בשנת תקפ"ב, בעיצומה של מלחמת טורקיה-יוון, יצא רבי נתן בדרכו לארץ ישראל. וביום שישי, כ"ח ניסן תקפ"ב, עלה על האניה שיצאה ביום ראשון מאודסה לאינסטנבול, אליה הגיע בליל התקדש שבת פרשת תזריע ומצורע. ביום ראשון ירד רבי נתן מהאניה לחוף איסטנבול, שם זכה להפיץ מעט ספרי רבינו.
מאיסטנבול יצא רבי נתן לאלכסנדריה, משם לצור שבלבנון ומשם לצידון, אף היא בלבנון, שם השתטח רבי נתן על קבר זבולון בן יעקב – ומשם, בחמורים, לארץ ישראל.
בארץ נפגש רבי נתן עם רבי ישראל משקלוב, מנהיג קהילת הפרושים, ועם הרב מסקאליע, מנהיג קהילת החסידים, בצפת.
למעלה מחודש שהה רבי נתן בארץ ישראל, עולה לקברי הצדיקים הטמונים בצפונה. הוא סיים את מסעו בחיפה, כחדשיים לפני ראש השנה, וממנה יצא חזרה לביתו, אליו הגיע באמצע חודש כסליו.
המחלוקת הגדולה
אולם, היצר הרע, שראה כי השפעתו של רבי נתן גדלה והולכת, וחוג האנשים שסביבו, שכל רצונם הוא לעבוד את ה' ולהכניע את הרע, מתרחב והולך, לא התכוון להניח לו לישב בשלווה…
המחלוקת התעוררה.
בשנת תקצ"ה, החלה התנגדות עזה לר' נתן ולחסידי ברסלב. במהלכה נרדפו חסידי ברסלב בכלל, ובראשם רבי נתן, רדיפות נוראיות. דמם הותר, הם נמסרו לשלטונות בתואנות כזב ורמיה ונעצרו הם בוזו ונרדפו בכל מקום ואף הוכו מכות שיש בהם כדי להמית. רבי נתן עצמו נעצר, הוגלה מעירו ולמעשה – למרות שקיבל פה ושם רשיון לצאת מנמירוב, אליה הוגלה – הפך לאסיר בעיר הולדתו.
וכך, משנת תקצ"ה עד סוף שנת תקצ"ח, נרדף רבי נתן רדיפה אחר רדיפה, ביתו נסקל באבנים, עוברי אורח ביזוהו בראש חוצות – ומי שהעז להתקרב אליו הסתכן בחייו ממש.
אולם, אצל רבי נתן היו כל אלה לחיצוניות בלבד. בכל אותם שנים לא שינה רבי נתן את עבודתו ואת סדר יומו. הוא המשיך להקדיש את יומו לעבודת ה', לכתיבת תפילות וחידושי תורה – ובחיזוק וקירוב כל מי שלא פחד לבוא אליו למרות הרדיפות.
בשנת תקצ"ח, עם פטירתו של יוזם המחלוקת, נחלשה ההתנגדות, ובתחילת שנת תקצ"ט שב רבי נתן לברסלב.
שיקום ההריסות…
משחלפה הסכנה ושקטה מעט אש המחלוקת, שוב החלו מתרבים הנוסעים אליו לשמוע תורתו. ובהמשך, משהוסר צו המעצר ואיסור התנועה שהיה תלוי כנגדו, יכול היה רבי נתן לשוב ולנסוע בין אנ"ש, להפיץ תורת ה' בערים ובעיירות.
רבי נתן עסק רבות אז בהדפסת והפצת תורת רבינו הקדוש. הוא ראה בכך גם חובת השעה, בכדי ללחום בהשכלה הנוראה שהחלה לפשות אז.
ואולם, המשכילים, שראו בחסידות בכלל, ובתורת רבינו בפרט סכנה לפעילותם, עשו כל שיכלו – באמצעות קשריהם עם השלטונות – לאסור הדפסה של ספרי ברסלב (יחד עם ספרי קבלה וחסידות נוספים) ברוסיה הצארית. מחוסר ברירה, הדפיס רבי נתן את הספרים בלמברג (לבוב) שהיתה אז תחת שלטון אוסטריה.
רבי נחמן מטולטשין
כל אותם שנים, שימשו וסייע בידו מי שהיה ליד ימינו ונאמן ביתו, רבי נחמן מטולטשין, שהתקרב אליו עוד טרם שנות הסבל, והפקיר את חייו ואת פרנסתו למען הדפסת ספרי רבינו.
משמש ומשרת נאמן
מכל תלמידיו, לא נמצא לרבי נתן משמש ומשרת נאמן כמו רבי נחמן מטולטשין. הוא העתיק את כתביו ומכתביו והכינם לדפוס, הוא יגע על הדפסת ספרי רבינו, והוא שידו לא זזה מתוך ידו של מוהרנ"ת, עד כי בקיץ שנת ת"ר, כאשר הגיע מוהרנ"ת לגיל שישים, ביקשו רבי נתן להתלוות אליו לנסיעתו ללמברג בענייני ההדפסה.
ליקוטי הלכות
בשנת תר"ג, יצא רבי נחמן מטולטשין – רגלית, על מנת לחסוך בהוצאות – ליאסי שברומניה, עבור הדפסת ליקוטי הלכות, כשמוהרנ"ת יוצא למסע ברחבי אוקראינה לגייס כספים להדפסת המפעל הכביר הזה.
חינוך הילדים
עם כל העול הציבורי שנשא רבי נתן על כתפיו, בהנהגת העדה, הדפסת הספרים ועוד, עם כל זה לא התעלם רבי נתן אפילו לרגע מחינוך בניו, כפי שניתן לראות ממכתב שכתב במסעו זה, בו הוא מוכיח את בנו הקטן – שהתבייש ללכת בשבת לבית הכנסת משום שלא היה לו כובע עליון ראוי ללבישה – והוא כותב לו (תרגום חופשי): וודאי אתה מבין את הצער שיש לי ממך, מהעקשנות שלא הלכת לבית המדרש מחמת הכובע, ובכן אבקש ממך שמהיום תשתפר … למען השם, אל תלך אחרי השטויות שלך, שמע בקולי, משום שאינך יורד ממחשבתי … לעת עתה, אל תמנע את עצמך מבית המדרש עבור שטות כזו … שמע בקולי ושמע בקול אנ"ש, ואז ייטב לך בעולם הזה ובעולם הבא"
חשוב לציין בענין זה את מה שמקובל בין אנ"ש, שמוהרנ"ת, למרות כל הקפדתו העצומה על קימת חצות, כפי שציווה רבינו, מכל מקום, כאשר היו בניו קטנים, המתין להם עד שחזרו מלימודם, למד עימם ואכל איתם יחד כדי להשגיח על ברכת המזון שלהם, על חשבון שעות השינה המעטות שלו. כך נהג גם בזמן שסבל מאוד ממחלת המעיים, שדרשה ממנו מנוחה רבה.
אחרי פסח של שנת תר"ג הסתיימה הדפסת הכרך הראשון של ליקוטי הלכות.
השנה האחרונה: תר"ה
לראש השנה של שנת תר"ה – שנת הסתלקות מוהרנ"ת – התקבצו חסידי ברסלב, כדרכם מדי שנה, באומן, מעטים מהם הבחינו כבר אז בשינוים מסוימים בהתנהגותו, שבדיעבד הובנו כרמזים לכך שהנה, רבי נתן מתכונן להיפרד מהעולם הזה.
סירב לומר 'תורה'…
רבי נתן סירב לומר תורה באותה שנה, אולם את הריקודים הנהוגים אצל אנ"ש בימי ראש השנה ערך בהתלהבות עצומה. לאחר הסתלקותו, אמר ידיד נפשו, רבי נפתלי: "בריקודו כבר הבחנתי שהוא רוקד ריקוד של פרידה…"
"אולי יש כאלה שבאים כדי לשמוע תורה…"
לאחר ראש השנה, גילה רבי נתן לרבי נחמן מטולטשין את הסיבה לסירובו לומר תורה כדרכו: "בטחוני חזק," אמר לו, "שתתקיים האסיפה הזו (הקיבוץ) עד ביאת גואל." ודווקא כדי לחזק את בטחונו זה, נמנע מלומר תורה, שכן הוא חשש שיש בין הבאים מי שביאתם היא לשמוע ממנו תורה, ולא רק עבור קיום רצון רבינו. ולכן, באותה שנה לא אמר תורה, כדי להכניס בלב החסידים שעליהם להיות תמיד באומן בראש השנה, גם אם יבואו ימים ולא יהיה מי שיאמר תורה…"
לאחר פטירתו, באותה שנה, התבררה כוונתו ביתר שאת…
את יום הכיפורים של שנה זו, לא עשה רבי נתן בביתו כדרכו, אלא נשאר באומן.
הסתלקות…
עד לרגעיו האחרונים עסק רבי נתן בעבודתו בכל כוחו, והמשיך גם בכתיבת חידושיו בכל עת.
השבוע האחרון…
בליל שבת פרשת מקץ, האחרון לימי חייו, סיפר רבי נתן על חלום שחלם, בו ראה את רבינו וביקשו שילמד עמו את הספר הנשרף. ענה לו רבינו "בכדי להבין זאת, עליך לבוא אלי". למרות שרבי נתן לא התייחס כלל לחלומות, מחלום זה, כך אמר, הוא חושש…
את קורותיו מאז ועד לפטירתו, מתארים אנשי שלומינו מהעיר ברסלב, ב"אגרת ההסתלקות", אותה נעתיק כלשונה:
מי שאמר לעולמו די יאמר די לצרותינו, המקום ינחמנו וכו'. הוי על שברנו כי נשארנו כתורן בראש ההר וכנס על הגבעה, כי ניטל מאתנו בחטאינו הדר עוזנו עטרת ראשינו מחמד נפשנו אדמו"ר רבי נתן זצ"ל הכ"מ, ביום ו' ערב שבת קדש עשרה בטבת פרשת ויגש שעה קודם כניסת שבת קדש.
והתחלת החלשותו היתה במוצאי שבת קדש פרשת מקץ, ובשבת הקודם, הוא פרשת מקץ, כשנכנס לשלש סעודות לומר תורה, אלו הדבורים היו התחלת התורה: אף על פי שזה חרפה לומר כי כל בעל דרשן אומר זה אף על פי כן צריך לומר, ואמר בזה הלשון: איהר זאלט וויסן אז מע וועט זיין א מת און א גוסס, און מע וועט מוזן ליגן מיט די פוס צום טיהר [=דעו כי נהיה מתים, וגוססים, ונהיה חייבים לשכב ברגלינו אל הדלת], ואמר זה במורא גדול.
ואחר [כך] אמר התורה (ליקוטי מוהר"ן ח"א, ס"א) חדי רבי שמעון [המדברת] מענין עצות ואמונת חכמים, ומענין הדפסת ספרים, ומענין כשהנשמה עולה למעלה עיקר שלימותה שתהיה למטה גם כן, ואחר כך היה בשמחה עד למאד.
ובליל שבת הנ"ל אמר תורה על המנורה ורקד בעצמו, ואחר שהלך מהשולחן דיבר מענין העבודה של יום-הכיפורים והוציא מפיו הקדוש אש שלהבת ואמר העבודה וכו', הכהן גדול שנכנס לפני ולפנים עמד במקום שעמד ונכנס במקום שנכנס, ראה לפני מי אתה נכנס אחת ואחת וכו', והתלמיד חכם גדול מכהן גדול כמו שכתוב יקרה היא מפנינים, וקודם לזה ספר חלום שהחלום הזה מרמז על הסתלקותו, ובמוצאי שבת-קדש פרשת מקץ נכנס לשלש סעודות ואמר תורה על פרשת מקץ, ובסוף התורה אמר פרוש על משנה עשה לך רב וקנה לך חבר, ואמר כך, עשה לך רב ואם אין אתה יודע מי הרב וקנה לך חבר פרוש תתחבר את עצמך לעט, ואמר בזה הלשון: מען דארף זיך מקרב זיין צו איין רבי און אז סע ניט דא קיין רבי איז מען זיך מחבר צו דער פען.
ואחר כך אמר הבדלה בבכיה גדולה. ובאמצע הלילה נחלש עד למאד ובכל יום גברה חולשתו וביום ב' בא אליו רבי זאב ליובארסקע ודבר עמו מענין ראש-השנה של רבנו ז"ל והזהיר מאד לסע לאומאן על ראש-השנה…
…ובלילה אמר [תיקון] חצות, ואחר חצות, בערך ג' שעות קודם אור היום תפס קולמוס וכתב תורה על משנת משקין בית השלחין במועד, ואחר כך בא אליו רבי מאיר יהודה ואמר לו בזה הלשון: אפלו מען זאל זיין דער ערגסטער בעל עברה אביא מען האלט זיך אין רעבן וועט מען בודאי תשובה טאן און מען וועט האבן א תקון [אפילו אם יהיה האדם בעל-העבירה הגרוע ביותר, העיקר, אם הוא מחזיק עצמו ברבי כזה [כמו רבי נחמן] הוא בוודאי יעשה תשובה, בוודאי יהיה לו תיקון!].
וביום ד' עמדו לפניו כמה אנ"ש ואמר שהעקר עסק שלכם יהיה להדפיס ספרים, יפוצו מעינותיך חוצה, ודבר מענין ע"ב נימין. ואור ליום חמישי ב' שעות קודם אור היום בא אליו רבי מאיר יהודא ורבי ליבצי ואמר, המלאך דוּמה בא אצל האדם ומבקע כרסו ומפיל על פניו, ואמר אוי, ובפרט כשיש רפואות בבטן זה אש להבה, אך רבנו ז"ל בודאי יתקן הכל מעל פניו…
…ואחר כך אמר פתאום להעולם, שלשה צרות היה בטבת, מהו הצרות, ולא זכרו, ואמר הוא בעצמו, בו מת עזרא הסופר ונכתבה תורה יונית ונבקעה העיר.ואמר בזה הלשון: נו אז עזרא הסופר גייט אוועק און טרייף פסול איז זיך מתגבר אזוי פיעל ווי סע היינט דא אלפים ורבבות טרייף פסול, נאר איך האף אז איין בלעטיל פון ספרי רבנו וועט זיין א תקון אויף אלדינג. נוא זאג איך אייך אן אז אייער עובדא זאל זיין איר זאלט דרוקן דיא ספרים, סע זאל זיין יפוצו מעינותיך חוצה, איהר זאלט זיין שטארק מיט געלט און מיט רצון און מיט טרחא [נו, כשעזרא הסופר נפטר, והרוע והפסול מתגברים כך כמו שהיום, לאלפים ולרבבות, רק אני מקווה שדף אחד מספרי רבינו יהיה תיקון על הכל! ובכן, אני מצווה אתכם, שתעסקו בהדפסת הספרים (ספרי רבינו ותלמידיו); שתהיו חזקים בענין זה בממון, ברצון ובטרחה!]
…ואחר כך אמר לרבי נחמן מטולטשין פסוק זה, לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו, העקר הוא התקשרות לצדיקים. ואחר כך צוה לכל אנ"ש לילך למקוה, והלכנו למקוה, וכשבאנו מהמקוה התגברה החולאת עד למאד … ואחר כך לא דבר עמנו יותר, רק שמענו שאמר יברכך, וברכת המפיל, וחנון המרבה לסלוח, ומקדש השבת, וברוך אתה בקדש, אחד.
והענין הנ"ל היה ערך שעה וחצי, והסתלקותו היה ממש בנשיקה תיכף אחר הדלקת נר של שבת קדש, ובא לקבורה במוצאי שבת קדש בכבוד גדול עד למאד אפלו מהכת המתנגדים, ויותר אין להאריך בכתב כי הרבה דברים בזה אשר לא יספיקו כל אילי נביות.
אני? היישר לרבינו!
לאחר פטירתו, עוד לפני שהספיקו לבשר את הבשורה המרה לאנ"ש באומן (שכן רבי נתן נפטר בערב שבת לאחר הדלקת נרות), חלם רבי נפתלי והנה רבי נתן רץ. "לאן אתם רצים?" שאלו רבי נפתלי, ורבי נתן משיב: "אני? היישר לרבינו".
התעורר רבי נפתלי משנתו והבין כי מוהרנ"ת איננו…
"זה שנשא את דליי המים – הוא ינהיג"
בסוף ימיו, כאשר שאלו את מוהרנ"ת מי ימלא את מקומו אחריו, השיב: "זה שנשא עבורי את דליי המים – רבי נחמן מטולטשין – הוא ינהיג את העדה", כי אודות לקרבתו למוהרנ"ת והתבטלותו אליו, קיבל ממנו יותר מכל אחד אחר.
כך גם אמר רבי נתן סמוך לפטירתו: "אני מכין הכל עם העט, ואחר כך יוכל רבי נחמן מטולטשין להנהיג".
אורו של רבי נתן מאיר עד היום הזה, ושלהבת האש שהצית בעולם – אישו של רבינו הקדוש הנחל נובע מקור חכמה – בוערת והולכת, ומאירה את העולם כולו באור יקרות בוהק.
זכותו תגן עלינו.
