תולדות חייו של הנחל נובע מקור חכמה
רבי נחמן מברסלב זיע"א

לידתו

רבי נחמן מברסלב נולד בא' בניסן ה'תקל"ב לאמו מרת פייגא, בת מרת אדל, ביתו של אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש זיע"א מייסד שיטת החסידות, ולאביו רבי שמחה בנו של הרה"ק רבי נחמן מהורדנקא זיע"א, מתלמידיו הקרובים של הבעל שם טוב הקדוש.

שמו, 'נחמן', ניתן לו על שם סבו, הרה"ק רבי נחמן מהורדנקא זיע"א.

דודו רבי ברוך ממעז'בוז' אמר כי שמו מעיד עליו ורמוז בפסוק: "זה ינחמנו ממעשינו ומעיצבון ידינו" (בראשית ה ,כט).

כבר כאשר נכנס בבריתו של אברהם אבינו, אמרה אמו, שכונתה "פיגא הנביאה", לאחיה הצדיק רבי ברוך ממעז'יבוז', דודו של רבנו שיאציל עליו את ברכתו למען לא יחלקו על דרכו ויוכל להפיץ את אורו הגדול מבלי קושי. רבי ברוך הקשיב לבקשתה אך ענה בשלילה – "בזה אין לי מה לעשות, יחלקו עליו". אורו הגדול שעוד עתיד להושיע יהודים רבים ולקרבם לאביהם שבשמיים עתיד להיתקל בהתנגדות גדולה.

מז'בוז' - ציור עתיק

שנות ילדותו וצמיחתו של רבי נחמן מברסלב

את ימי ילדותו עבר רבי נחמן בבית סבו הבעל שם טוב, בית אותו הוריש הבעל שם טוב הקדוש, לביתו אדל סבתו של רבי נחמן. בבית זה התארחו תמיד גדולי החסידות שבאותו הדור. שהייתו זו של רבי נחמן בסביבתם של צדיקים אלו השפיעה רבות על דרך עבודת השם שלו.

כבר בצעירותו, צמא רבי נחמן צימאון עז לעבודת השם והתאמץ בכל כוחו לעבוד את בוראו, זהו היה רצונו ומשאלת ליבו הגדולה ביותר וכך נהג לעבוד את הקדוש ברוך הוא בסתר ובתמימות, אולם כשהיה בין חבריו בני גילו, היה מתנהג כמותם.

על אף הקשיים אשר עמדו בדרכו כילד, מעולם לא נרתע מהאתגרים הרוחניים והתאמץ להמשיך בעבודתו. גם כאשר היה נופל, בעיני רוחו תמיד היה צמא להתקרב ולעבוד את הקב"ה. מטרה קדושה זאת הנחתה אותו לכל אורך עבודתו האישית ואותה הנחיל לתלמידיו.

" וְכָל דָּבָר וְדָבָר שֶׁעָשָׂה הַכֹּל הָיָה בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה וּבְכֹחַ גָּדוֹל וּבִמְסִירַת נֶפֶשׁ. וְלֹא הָיָה לוֹ שׁוּם דְּבַר עֲבוֹדָה שֶׁבָּא לוֹ בְּנָקֵל, רַק כָּל דָּבָר וְדָבָר בָּא לוֹ בִּיגִיעָה גְדוֹלָה מְאֹד, שֶׁהָיָה מְיַגֵּעַ עַצְמוֹ כַּמָּה זְמַנִּים בִּשְׁבִיל כָּל דָּבָר וְדָבָר מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. וְהָיָה לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת אֲלָפִים וּרְבָבוֹת עַד אֵין שִׁעוּר וָעֵרֶךְ. וְהָיָה קָשָׁה וְכָבֵד עָלָיו מְאֹד מְאֹד לְהַתְחִיל לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם לְקַבֵּל עָלָיו עֹל עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְהָיָה רָגִיל לְהַתְחִיל אֵיזֶה יָמִים לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְאַחַר־כָּךְ נָפַל מִזֶּה, וְחָזַר וְהִתְחִיל, וְחָזַר וְנָפַל. וְכֵן הָיָה כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים, עַד שֶׁפַּעַם אֶחָד נִתְחַזֵּק אֶצְלוֹ, שֶׁיִּהְיֶה חָזָק מְאֹד, שֶׁיֹּאחַז בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם לְעוֹלָם, וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם, וּמֵאָז וָהָלְאָה נִתְחַזֵּק לִבּוֹ בַּה'. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם אַחַר־כָּךְ הָיָה לוֹ תָּמִיד עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת הַרְבֵּה מְאֹד מְאֹד, רַק שֶׁאַחַר־כָּךְ הָיָה חָזָק שֶׁלֹּא יַנִּיחַ עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְעוֹלָם, אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְרִידָה לִפְעָמִים, אַף־עַל־פִּי־כֵן יִהְיֶה מִתְחַזֵּק עַצְמוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל" (שבחי הר"ן ה)

ימי נעוריו ונישואיו

לימים, בהיותו בן שלוש עשרה שנה נכנס רבי נחמן בברית הנישואין עם מרת סאסיה, בתו של רבי אפרים מכפר הוסאטין שהיה צדיק ותלמיד חכם גדול, ואף בביתו היו צדיקי הדור נכנסים ומתאכסנים בעת עוברם במחוז הוסיאטין בדרכם אל מחוז חפצם.

את עבודתו התמימה והקדושה שמר רבי נחמן בסוד כאמור, היחידה שידעה מעבודתו העצומה הייתה רעייתו. הוא לא רצה שעבודתו הקדושה תתגלה לאיש, ולכן הסתיר את עבודתו אפילו מחותנו.

שמירת הסוד אכן הצליחה עד כי אפילו חמיו, לא הכיר בדרגת חתנו, עד כדי כך שאף חשב שטעה בלקיחתו לחתן. משכך, התלונן על חתנו פעם בפני אחד מאורחיו הצדיקים, שהוכיח לאחר מכן את רבינו ואף סטר לו, על ה"בושה" שהוא גורם לזקנו, הבעל שם טוב. רבינו פרץ בבכי, אולם לא גילה מאום.

לאחר מכן, כאשר יצא אותו צדיק לביתו, מצא את רבינו ביער, בעבודתו. הוא ביקש את סליחת רבינו, שהסכים לסלוח לו בתנאי שלא יגלה לאיש את אשר ראה. אותו צדיק הסכים, אולם שב לבית חותן רבינו ואמר לו שיניח לחתנו: "איננו מבינים כלום בנכדי הבעל שם טוב", אמר לו.

וכך, המשיך רבנו נחמן בשנות נעוריו לעבוד את עבודתו הטהורה והקדושה בסתר ומבלי להתפרסם בעבודת ה' הגדולה בה היה עסוק.

כחלק מעבודתו נהג רבינו גם בסיגופים (להימנע מהנאות החיים) ונהג להתענות בצומות ממושכים במשך שבועות וימים ארוכים.

בית הכנסת העתיק של הבעל שם טוב במז'בוז'

התפרסמות רבינו בהנהגה

תחילת פרסומו וזריחת אורו הגדול והטהור היתה בעיר מדוודיבקה לאחר שעזב את בית חמיו אשר בהוסיאטין (לאחר שחמיו נישא בשנית).

בשונה מהזמן בו היה בהוסיאטין, בה נהג לשמור על עבודתו בסוד מפני העולם, הרי שבהגיעו למדוודיבקה כבר לא הסתיר רבי נחמן את מעשיו, שכן זו הייתה העת הנכונה והמדויקת להאיר את העולם בעבודתו.

אורו של רבי נחמן מברסלב התחיל להתפרסם ברחבי העולם היהודי.

נסיעתו לארץ ישראל

רבי נחמן מברסלב, אשר מקום מושבו היה באוקראינה, איווה, ייחל וכסף לחונן את עפר ארץ ישראל ולזכות להתעלות בזכות קדושת הארץ. מסע זה באותם ימים לא היה קל כלל ועיקר. בפרט בשל העובדה שמלחמה גדולה, מלחמות נפוליון, שררה אז בעולם ונסיעה שכזו הייתה כרוכה בסכנות גדולות ובמסירות נפש. אך שום דבר לא הרתיע את רבינו הקדוש והוא יצא לדרך הארוכה והמסוכנת.

"וְאָמַר: אֲנִי רוֹצֶה לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי יוֹדֵעַ גֹּדֶל הַמְּנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים שֶׁיִּהְיוּ לִי עַל זֶה בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ, אַךְ כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי, כָּל זְמַן שֶׁיִּהְיֶה לִי רוּחַ חַיִּים בְּאַפִּי, אֶמְסֹר נַפְשִׁי וְאֶסַּע בְּכָל כֹּחִי לְשָׁם, וְכָל עוֹד נַפְשִׁי בִּי אֶסַּע לְשָׁם, "וַה' הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" (שבחי הר"ן ו)

הרפתקאות רבות וסכנות רבות עברו על רבי נחמן בנסיעתו, עד כדי כך שלימים אמר "בְּכָל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה שֶׁל נְסִיעַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הָיָה לִי מְסִירַת נֶפֶשׁ", עד שזכה ודרכו רגליו על אדמת ארץ ישראל בנמל חיפה, בערב ראש השנה התקנ"ט.

במהלך ביקורו בארץ ביקר רבינו במערת אליהו הנביא בחיפה, בטבריה, בצפת ובמירון. גם לעכו הגיע רבי נחמן, בעיצומו של המצור אותו הטיל נפוליאון על העיר. על חומת העיר היה תלוי כשמעליו שמים ומתחתיו הים. לבסוף מארץ ישראל יצא על אונייה טורקית בדרכו חזרה. שוב עברו עליו סכנות וטלטלות רבות, "וְגֹדֶל עֹצֶם הַסַּכָּנוֹת שֶׁהָיָה לָהֶם בַּחֲזִירָתָם אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר … וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה בְּעֶזְרָם וְנִצּוֹלוּ מֵהַכֹּל, מִדֶּבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב וְצִמָּאוֹן וּשְׁבִי דְּכֻלְּהוּ הַווֹ בְּהוּ. וּבְחֶסֶד הַשֵּׁם נִמְלְטוּ מִכֻּלָּם וּבָאוּ לְבֵיתָם בְּשָׁלוֹם".

בארץ ישראל נפגש רבינו עם גדולי תלמידי המגיד ממזריטש, רבי אברהם מקליסק, ר' זאב מטשרני-אוסטראה וחבריהם. אלו קיבלו אותו באהבה גדולה והשתעשעו עמו בדברי תורה ועבודת ה'.

כשחזר מארץ ישראל, אמר רבינו "הבאתי לכם מתנה מארץ ישראל – מחלוקת". ואכן, כשנה ומחצה לאחר שחזר מארץ ישראל, פרצה במלוא עוזה המחלוקת על רבי נחמן.

פעם, כאשר שפכו לפניו כמה ממקורביו את צערם עקב רדיפות המחלוקת הבלתי פוסקות, נענה רבינו ואמר להם: האמינו לי, יכולתי לפעול לבטל כליל את ההתנגדות והמחלוקת כנגדינו, אך מה אעשה, וישנם היכלות ודרגות אליהם אפשר להגיע רק על ידי הסבלנות וקבלת יסורי המחלוקת… מי לנו כמשה רבינו, הרועה הנאמן, שהנהיג והדריך את כלל ישראל, ובכל זאת קמו נגדו מתנגדים ורדפוהו, וכל זאת – מהטעם הנזכר.

העיר ברסלב (צילום משוחזר)

ישיבתו בעיר ברסלב

בשנת תקס"ב, עבר רבינו להתגורר בעיר ברסלב. באותו זמן, התקרב אליו גם מי שעתיד להיות גדול תלמידיו, סופרו וממשיך דרכו בעולם לאחר הסתלקותו, הצדיק רבי נתן מברסלב. רבינו העריכו וחיבבו מאוד, ואף התבטא אודותיו כי אלמלא הוא – לא היה נשאר מתורתו אפילו דף אחד…

רבי נתן ביטל עצמו לחלוטין בפני רבינו, וכפי שאמר: הניח את שכלו לחלוטין, וכל דיבור של רבינו היה עבורו "עוד חתיכת שכל". הוא הקדיש את כל כוחותיו והשתדל בכל מרצו לכתוב, להדפיס ולהפיץ בעולם את תורת רבינו ואת דעתו הקדושה. פירותיה של התאמצות זו, הן הנושאות עד היום הזה את השם "ברסלב" בקרב יותר ויותר אנשים ברחבי העולם…

באותה תקופה התפרסם שם רבינו בעולם יותר ויותר, ורבים וטובים התקרבו אליו והפכו לחסידיו.

שם, בעיר ברסלב, נטע רבינו את שמה של דרכו: חסידות ברסלב, בעקבות מעשה נסתר:

ליל שבת, זמן קצר אחר כניסת רבינו לעיר ברסלב. מוזגים לרבינו כוס יין לקידוש, והנה, הכוס מתהפכת. היין נשפך – ורבינו פותח פיו ואומר: היום ניטע שמינו – חסידי ברסלב, ושם זה לא ישתקע לעולם".

תחילת גילוי התיקון הכללי

בשנת תקס"ה, החל רבי נחמן מברסלב לגלות את עניין 'התיקון הכללי' הכולל עשרה מזמורי תהילים, אך טרם אמר מה הם בדיוק אותם פרקים של 'התיקון הכללי'. כעבור ארבע שנים, בשנת תקס"ט פירט מהם עשרת מזמורי התהלים שמרכיבים את התיקון הכללי והעמיד שני עדים מתלמידיו על גודל עניין התיקון הכללי הלא הם רבי נפתלי ואת רבי אהרן, רבה של ברסלב. וכך אמר להם: "גם אם ימלאו ימיו, אזי אחרי הסתלקותו, מי שיבוא על קברו ויאמר שם אלו העשרה מזמורים ויתן פרוטה לצדקה, אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאוד מאוד חס ושלום, אזי אתאמץ לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו"

מחלתו

בשנת תקס"ז, חלה רבי נחמן במחלת השחפת, אשר באותה תקופה הייתה מחלה חשוכת מרפא.

בראש חודש אייר, בליל שבת קודש פרצה שריפה בעיר ברסלב אשר גרמה לנזק רב, בין היתר ניזוק ונשרף ביתו של רבינו, משכך התחיל רבי נחמן להתרחק לכיוון היציאה מן העיר. רבי נתן שהיה לצידו באותה העת מעיד כי רבי נחמן היה שמח עד מאוד. בְּתוֹךְ שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ בָּא אִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ מִטֶּפְּלִיק וְהֵבִיא לוֹ סִימָן מֵאוּמֶין, וְאָמַר לוֹ שֶׁמְּבַקְשִׁין אוֹתוֹ לְאוּמֶין שֶׁיֵּשֵׁב שָׁם בְּהַדִּירָה הַנַּ"ל וְתֵכֶף שֶׁדִּבֵּר זאת הָאִישׁ הַנַּ"ל נִתְאַדְּמוּ פָּנָיו הַקְּדוֹשִׁים זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְאד (וְאָז לא יָדַעְתִּי מַה זֶּה אַךְ אַחַר כָּךְ הֵבַנְתִּי לְמַפְרֵעַ כִּי זֶה מֵחֲמַת שֶׁזֶּה הָיָה קְרִיאָה לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ, כִּי שָׁם בְּאוּמֶין נִסְתַּלֵּק) (ימי מוהרנ"ת מה)

עוד טרם חלה במחלה ממנה עתיד להסתלק, כבר דיבר רבינו על העיר אומן. הן בנסיעתו לגור בברסלב, אז, כשעברו ליד בית הקברות העתיק של אומן אמר רבינו "כאן מקום טוב לשכב", והן בהזדמנויות נוספות

צילום עתיק של העיר אומן והנחל העובר בה

בה' באייר בשנת תק"ע התיישב רבי נחמן בעיר אומן, העיר בה מסרו את נפשם ונהרגו על קידוש השם בשנת תקכ"ח (1768) שלשים אלף יהודים.

בדרך, סמוך לכניסה לעיר, סיפר מעשה נורא מהבעל שם טוב הקדוש, שהגיע למקום שבו ריחפו נשמות מזה שלש מאות שנים, מבלי שתהא להן עליה. מאז ציפו לאדם גדול, כמו הבעש"ט, שיתקנן, וכשאכן הגיע, נתקבצו כולן אליו והתחננו שיגאל אותן. הדבר היה קשה ביותר, ולא התאפשר בלתי אם על ידי הסתלקות הבעל שם טוב הקדוש – – –

איש לא הבין את הקשר הסיפור. אך מן הנגלות שפעל הרבי באומן ניתן היה להתפעל די. הוא התעסק שם בין היתר בהחזרתם בתשובה של שלושה יהודים אריסטוקרטים, אפיקורסים גדולים: חייקל הורביץ, ושני חתניו: אחד שמו הירש בער, ש"היה האפיקורס הגדול שבימיו; מצח הנחש ממש" (כוכבי אור. סיפורים נפלאים). והשני, לנדא שמו, רופא. בתחילה בזו לרבי, אך עד מהרה גילו את חכמתו כי רבה והתבטלו אליו. הגיעו הדברים לכדי כך, שהירש בער התבטא, כי למרות שכבר מזמן כפר בעיקר, הרי כשהוא בא לרבי נחמן "רייסט מען מיר ביי די פאלעס – הירש בער, עס איז דא א גאט אויף דער וועלט!" (מושכים אותי בשולי בגדי – הירש בער, יש אלקים בעולם!) – – –

כל ענייני: ראש השנה האחרון של רבי נחמן

כל אותו הקיץ, ציפה רבינו מאוד שחסידיו יהיו אצלו בראש השנה. "כי העיקר אצלו הוא ראש השנה ואמר שכל עסקו הוא ראש השנה".

בערב ראש השנה דיבר רבי נחמן מברסלב על שני אנשים שלא יהיו בראש השנה: רבי אהרן הרב של ברסלב, ואדם נוסף, מפשוטי החסידים. ואמר "ומה אומר לכם, אין דבר גדול מזה – היינו מלהיות אצלו על ראש השנה", ואמר אז "אהר'לה (רבי אהרן מברסלב) איננו, ובער'לה (מפשוטי החסידים) איננו" (היינו: שלענין ראש השנה שווים כולם, הגדולים כפשוטים).

בכל אותם ימים, ימי ראש השנה, דיבר רבי נחמן – ורמז – רבות על חשיבות מעלת הראש השנה אצלו. ואמר ורמז כי גם אחר הסתלקותו יש להמשיך להתקבץ אצלו, וכי אין דבר גדול מזה.

צילום משוחזר: התקבצות חסידי ברסלב על ציון רבי נחמן בערב ראש השנה (תרס"ח)

הסתלקותו של רבי נחמן מברסלב

ביום חמישי, יום לפני ערב סוכות, התגברה מחלתו של רבינו, רבי נחמן מברסלב, והוא נחלש מאוד. בלילה שלאחר מכן, ליל ערב סוכות, סידר רבינו צוואה לפני רבי נתן ואמר לו לתת שלש-מאות אדומים (סוג מטבע, לנישואיה) לבתו חיה, ולאשתו – את דמי הכתובה. ושאל את רבי נתן "יש עוד מה לומר?" ענה לו רבי נתן "גם זה אין אתם צריכים לומר. כי אתם בעצמכם תשיאו את ביתכם". ענה לו רבינו "אצל ה' יתברך הכל אפשר" והוסיף: "אלו השלש שנים חייתי בנס".

בליל שלישי, נתן לרבי נפתלי ורבי שמעון (שכן רבי נתן ישן אז לאחר שעמד לפני רבינו לשמשו משך זמן ארוך) שעמדו לפניו, מפתח לארונו, ואמר להם שמיד כשיסתלק, עוד לפני קבורתו, ישרפו כל הכתבים שישנם בארונו. הם, שנבהלו מהכנותיו לפטירה, התלחשו ביניהם מבוהלים. אמר להם רבינו: "מה אתם מתלחשים? אתם רשאים לדבר מהסתלקותי בפני, כי איני מתפחד מזה כלל". אחר כך הוסיף: "אפשר אתם מדברים אודותיכם? מה יש לכם לדאוג? מאחר שאני הולך לפניכם! ומה אלו הנשמות שלא הכירו אותי כלל, הם מצפים על תיקונים שלי, מכל שכן אתם!".

הגיע היום האחרון.

"אבל לא ידעתי כי באותו היום לוקח ה' את אדוננו, אדרבא נדמה לי אז שיחיה עוד.

וכשהאיר היום התחילו לקום משנתם המשרת וכיוצא, שהיו רגילים לעמוד לפניו, ועמדו לפניו. אז הלכתי אל המקוה להכין עצמי לתפילה.

וזה היה יום שלישי, רביעי דסוכות. ובחזרתי מהמקוה באתי לחדרו ומצאתיו יושב על מטתו, יושב ולא שוכב, ומעוטף בטליתו ומתפלל. ואחר כך לקח האתרוג והלולב ומיניו ואחזם בידו מעוטף בטליתו ויושב על מיטתו וסדור של האר"י זכרונו לברכה היה מונח על ברכיו הקדושים וגמר את ההלל עם הארבעה מינים ואמר הושענות בקול רם קצת."

"ואחר כך לא נתמהמה הרבה, ויגווע ויאסף אל עמיו בקדושה ובטהרה גדולה, נקי וזך וצח בלי שום בלבול כלל ובלי שום תנועה משונה, בישוב הדעת נפלא ונורא. וכל העומדים שם רוב אנשי ה"חברא קדישא", וכל גדולי השמשים העוסקים בזה, כולם אמרו שכבר ראו כמה שמתו בנקיות ובדעת, אבל הסתלקות כזה לא ראו מעולם. וכל זה היה לפי דעתנו אבל בעצם הסתלקותו אין לנו פה לדבר כי לית מחשבה תפיסא בזה כלל [=אין המוח משיג זאת כלל] ומי שיבין מעט מגדולתו, על ידי ספריו הקדושים והשיחות והספורים ששמענו ממנו וכו' וכו', יבין שאי אפשר לדבר כלל מהסתלקות פלא וחידוש נורא כזה אשר לא היה כמוהו ולא יהיה כמוהו כאשר אמר בפרוש כנרשם במקום אחר (חיי מוהר"ן רמו). מה נאמר ומה נדבר מה אשיב לה' שזכיתי להיות בשעת יציאת נשמתו הקדושה אלמלא אתינא לעלמא אלא בשביל דא די." (ימי מוהרנ"ת סד)

"ונסתלק בשלום ביום שלישי, רביעי דסוכות, ח"י תשרי תקע"א. ואני לא רציתי לזרז שיוציאו אותו לקבורה מיד, כי היה צר לי מאד פרידתו, וגם כי מבואר בשלחן-ערוך שעל אביו ורבו אין הזריז משובח. ונתגלגל הדבר עד שנחשך היום, ואמרו כולם שאין להוציא אדם גדול בחשכת לילה, ונתעכב עד למחרתו ביום רביעי.

ונקבר בשלום ביום רביעי, חמישי דסוכות, באומן, העיר אשר בחר בה בחיים חיותו להקבר שם, כאשר נשמע מפיו הקדוש פעמים אין מספר, שאמר לפני כמה אנשים שקהילת אומן הוטבה בעיניו להקבר שם, מחמת שהיו שם קדושים הרבה וכו' כנרשם מעט מזה במקום אחר (לעיל מ"ו). ובשביל זה היה העיקר שבא לאומן חצי שנה קודם הסתלקותו. והשם יתברך עזרו ורצון יראיו יעשה, ויבוא בשלום וינוח על משכבותיו בשלום, כי שם המקום המוכן לו מששת ימי בראשית, לעסוק שם בתקון העולם לדורות, לכל מי שיבוא אליו לשם ויאמר העשרה קפיטל תהלים הידועים אצלנו, כאשר הבטיח בחיים חיותו אשרי הזוכה לזה. (שם סו)

יסוד הנר תמיד בציון

חודשים ספורים לאחר פטירת רבינו, ביום י"ח שבט תקע"א, ייסד רבי נתן את הדלקת הנר תמיד על הציון הקדוש. רבי נתן יחס חשיבות רבה מאוד להדלקת הנר תמיד, קרא לאנשי שלומינו חסידי ברסלב שוב ושוב לתרום למען הדלקתו, ואף כתב בכמה מקומות שהדלקתו "ממתיקה את כל הדינים".

האוהל שהוקם על ציון רבי נחמן לאחר פטירתו (נחרב בתש"ד)

משפחתו

זוגתו הראשונה של רבי נחמן, מרת סאסיע, ביתו של רבי אפרים מהוסאטין, נסתלקה בחייו. אחריה, נשא רבי נחמן אשה שניה, ביתו של רבי יחזקאל טרכטנברג מברודי ממנה לא נולדו להם ילדים. הפרטים עליה לא ידועים. לאחר הסתלקותו של רבינו הקדוש שבה רעייתו לבית אביה.

לרבי נחמן היו שמונה ילדים: שני בנים, שלמה אפרים ויעקב שנפטרו בילדותם; ושש בנות, אדל, שרה, מרים (שעלתה לארץ ישראל ומקום מנוחתה בבית העלמין העתיק בצפת), עוד בת שנפטרה מספר ימים לאחר לידתה ופיגא, שנפטרה אף היא בינקותה.

חדשות מאומן ומציונו של רבי נחמן:

דילוג לתוכן